ניוזלטר 30 - מחאות, אנשים ברחובות והעסק שלך.

אנחנו מזדהים עם מחאת האנשים ברחובות. כבר מזמן משהו רע מתרחש בכלכלה שלנו, בשווקים שלנו, בעולם הכלכלי שבו אנחנו חיים יום יום.

העולם הכלכלי שבו אנחנו חיים נחלק לשני סקטורים, וביניהם הפערים הולכים ומתרחבים:

- המחוברים, המקושרים אלו ששואבים את פרנסתם מחיבור לאינפוזיה כלכלית;

- ואלו שחיים את העולם הכלכלי האמיתי.

כבר מזמן אנחנו טוענים שלא יכול להיות מצב שבו פקידון בחברת חשמל חי ברמת שכר עצומה מעל שכרו של מקבילו, בסקטור הפרטי.

לא הגיוני לאפשר לאנשים לקחת סיכונים לא הגיוניים על חשבון הפנסיה שלנו ולשחק משחקים פיננסיים במשוואה שאומרת: "עץ – אני מרוויח בענק, פלי – אתה מממן את ההפסדים שלי".

חשוב ונכון לתגמל את יצרני הערך לחברה שלנו, בגדול, אבל חשוב לזהות אותם, להגן עליהם ולאפשר להם להצליח, כיוון שהם, רק הם, המנוע הכלכלי של המדינה שלנו.

הם יוצרים את העבודות. הם משלמים את המסים, הם משתמשים בכסף שלנו כדי ליצור ערך אמיתי ובר קיימא לכולנו ומעלים בדרך את רמת החיים של כל השאר.

אלו הם בעלי העסקים הקטנים והבינוניים. מעמד הביניים, אנחנו.

"איזמים", אסון הציונות ותכלית

קפיטליזם, סוציאליזם, ליברליזם... יש כל כך הרבה "איזמים" שמנסים לקפוץ על עגלת המחאה האזרחית המרהיבה הזו.

לפני כמה ימים ראינו בעיתון עורך דין צעיר משכבת הדור שלנו שניסה בעבר "להסתדר" על ידי היצמדות לטייקונים ופוליטיקאים. לא הלך לו. כעת הוא דואג להצטלם סוחב אוהלים בשדרה ברוטשילד – עוד אחד שהתוכנית העסקית שלו כוללת מעבר לפוליטיקה, לצלחת השמנת של אלו שלא מייצרים ערך. הוא צועק סוציאליזם. עוד נפגוש אותו בבחירות וניתקל בצילומים המיוזעים שלו.

התעלמו מהאיזמים. הגיע הזמן לחשוב על התכלית, השאיפה, המטרה.

מה המטרה שלנו, של מעמד הביניים במדינה הזו?

בעבר, לדור הורינו וסבינו, הייתה מטרה אחת כזו. קראו לה ציונות. בקווים כלליים, נפתלי הרץ אימבר ניסח אותה בכמה שורות שנחרתו בליבנו: "להיות עם חופשי בארצנו".

המילים הללו רותכו לנפשנו, הניעו אותנו והובילו אותנו דרך מלחמות, דרך אובדנים עצומים בנפש ובכסף. הן גיבשו אותנו ועזרו לנו להתקדם קדימה בעולם מוקף אויבים ומחסומים כמעט בלתי ניתנים לתפיסה. היינו מאוחדים. עבדנו ביחד, במוטיבציה אדירה וסבלנו ביחד בהסכמה מוחלטת כדי להשיג את היעד שלנו: חופש כעם. ביטחון כעם.

ואז קרה הדבר הגרוע מכל: הצלחנו. הביטו סביב. מישהו מונע מכם את החופש? להיות עם? בארצנו?

וזה אסון ממדרגה לאומית. אסון שאף אחד לא מבין אותו.

הספינה הפילוסופית שלנו עלתה על שרטון מבלי ששמנו לב!

והשרטון הוא חוק טבע ואמת פילוסופית שאין לה חריגים:

כאשר שאיפה מושגת - מוטיבציה, איחוד, שיתוף פעולה, אחידות חברתית פשוט נעלמים ובמקומם מופיע בידול, התפלגות, חוסר מוטיבציה, סדר יום אישי.

אפשר לומר שאת התכלית, השאיפה הישנה מחליפה תכלית חדשה – כזו שעוסקת בפרט על חשבון זולתו בפעילות הישנה.

עם השגת התכלית שלנו כעם, זה בדיוק מה שקרה לנו: העשירים נגד העניים; הטייקונים נגדנו (ונגד הכסף שלנו); האשכנזים נגד המזרחיים; הדתיים נגד החילוניים – מעם אחיד, מופיעות קבוצות מבודלות ומפולגות, כל אחד "דואג לשלו".

ועכשיו אנחנו ברחובות, מנסים לשנות את התופעה הזו.

הזעקה "לצדק חברתי" היא סימפטום. היא אומרת שיש מגזר דפוק. והיא צודקת. אבל המגזר דפוק מסיבה מסוימת – התכלית נעלמה ובמקומה נוצרו קבוצות אינטרסים של בודדים, וכל אחד מושך לכיוון שלו. לא משכנו לכיוון שלנו. עכשיו באנו כדי לתקן את העוולה.

אבל את שאלת שלושים מיליארד היורו, אף אחד לא שואל: מה התכלית שלנו כעם כקבוצה אחת גדולה של תושבי האזור הזה?

חרדים, חילוניים, רוסים, מרוקאים, טוניסאיים, כורדים, אנגלוסקסים, עובדי הי טק, עובדי מוסכים, עובדי נקיון, בעלי עסקים, יהודים, נוצרים, ערבים, שוכרים, משכירים ...  כל מי שקם בבוקר ומביט בתעודת זהות ישראלית, ובכניסה לארץ אחרת מכנה את עצמו "ישראלי".

עבור מה אנחנו מוכנים לעבוד קשה, לחיות, לחנך את ילדינו? למה להישאר במדינה הזו? איזו תכלית יכולה להחליף את זו שאיבדנו ולהיות הכח המניע למאה שנים הבאות?

והתשובה אינה "התעשרות". היא לא יכולה להיות. והיא גם אינה "איזמים" כאלו או אחרים.

האחריות שלנו כמעסיקים

עם השאלה הזו, אנחנו מגזר העסקים הקטנים והבינוניים צריכים להתמודד ראשונים.

אנחנו אחראים לפרנסה של רוב החברים שלנו, שנמצאים ברחובות עכשיו או לחברים שלהם, או נהייה אחראים, כשאלו יגיעו לגיל שבו צריך לדאוג למשפחות. עיקר המעמסה נופלת על גבינו.

ואת אותה שאלה כדאי לשאול בימים אלו בעסק שלנו.

למה העסק קיים בכלל? מה התכלית שלו.

ואל תתבלבלו: התשובה "כדי להתעשר" או כדי "לעשות כסף" היא לא התשובה.

העסקים הטובים ביותר בעולם, היציבים ביותר בעולם, הצומחים ביותר בעולם, הקלים ביותר לניהול מאופיינים בתשובה מעולה לשאלה הזו – גם אם היא לא חרוטה בשיש על שערי הכניסה להיכליהם.

ועם התשובה הזו, כל הקהלים שלהם מזדהים: בעלים, מנהלים, עובדים, לקוחות, ספקים וציבור בסביבה.                             

אז אחרי שאתם חוזרים מהטיול ליד האוהלים, או כשאתם קופצים רגע הביתה כדי להתקלח לפני עוד לילה במאהל תחשבו על השאלה.

כיוון שבמקרו - עד שלא נענה עליה, חוק הטבע שהגדרנו מעלה ייצר עוד ועוד מחלוקות וקבוצות אינטרסים.

ועד שאתם לא תענו עליה במיקרו – העסק שלכם יהיה עסק שלא משיג את מלוא הפוטנציאל שלו.

ב-2008 בפתח המיתון פירסמנו הרצאה שעוסקת בהגדרת תכלית לעסק.

לחץ כאן על מנת להאזין להרצאה הזו כדי שתוכל ליישם כלי זה בעסק שלך.

בנוסף אתה מוזמן לבקר בפורומים שלנו לשאלות נוספות!